החלטה בתיק בש"א 7320/07

        בקשה להורות למשיבים 2 - 1 להימנע מלהרוס או לתפוס חזקה בבניין בן ארבע קומות המצוי על המקרקעין הידועים כחלקה 315 בגוש 30614 בשכונת בית חנינה בירושלים (להלן: "הנכס"), עד למתן החלטה בתובענה העיקרית.

1.     הבקשה הוגשה במסגרת בקשה למתן צו מניעה זמני במעמד צד אחד, במסגרת הליך אזרחי. בתצהיר התומך בקשה, שניתן מטעם המבקש מס' 1, בשמו ובשם יתר המבקשים, מפרט המבקש 1 כי המבקשים ובני משפחותיהם מחזיקים בדירות הנמצאות בנכס המהווה מבנה בן ארבע קומות ומרתף. הדירות, כך נטען, נרכשו בשנת 2005, ומאז  המבקשים מתגוררים בבניין. נטען כי הבקשה הוגשה אך עתה מאחר שביום 20.10.07 התקבלה שיחת טלפון אצל חלק מהמבקשים מטעם נציג המשטרה שהודיע כי עליהם לפנות את הדירות לאור הריסתו המתוכננת של הנכס, מכח צו הריסה מינהלי, ביום שלמחרת. לטענת המבקש 1, מיד עם קבלת ההודעה, פנו המבקשים אל המשיב מס' 3 ממנו רכשו  את דירותיהם שבנכס אשר הודיעם כי פרט להודעה הטלפונית,  הוא אף "קיבל התראה לפני כחודש ימים... וכי הוא מנהל משא ומתן עם העירייה לפתרון שיכול למנוע חלקית את צו ההריסה".  המבקש 1 מציין בבקשה כי הוצא צו הריסה מינהלי בנוגע עם הנכס וביצועו  יגרום למבקשים להיות חסרי קורת גג. צעד זה, כך נטען, פוגע במבקשים, בקניינם, בכבודם,  בזכויות יסוד,  "ונעשה ללא התראה מוקדמת, ללא המצאת הודעה לתובעים אודות ההריסה...".  על כן, ומאחר שמדובר בנזק בלתי הפיך למבקשים, נטען כי יש להיעתר לבקשה, (טיעונים ברוח זו באו גם בהשלמת הטיעון בכתב שהוגש מטעם המבקשים).

2.     במהלך הדיון שהתקיים במעמד שני הצדדים (לאחר שניתן צו מניעה במעמד צד אחד ע"י כבוד השופטת ח' בן עמי), אישר ב"כ המבקשים, עורך-הדין  מ' חורי, את העובדה כי המבקשים  3 - 4 מודעים לקיומו של צו הריסה בנוגע עם הנכס מאז חודש מאי האחרון, ואף פנו לבית המשפט לעניינים מקומיים באותו עניין, אולם בקשותיהם נדחו. לעניין זה תבוא התייחסות בהמשך. בהקשר זה ציין ב"כ המשיבים  1 - 2, כי הוברר למבקשים 3 - 4, במסגרת אותו הליך,כי זכותם להגיש ערעור במסגרת הוראת סעיף 250 לחוק התכנון והבניה, אולם הם בחרו שלא לעשות כן. עוד הוסיף ב"כ   המשיבים  1 - 2 כי לפני כחודש ימים הודבקה התראה לפני ביצוע צו הריסה על כל דלת בנכס, ולפני כעשרה ימים אף הגיעו נציגי המשיבים 1 - 2 לדירות על מנת לצלמן בטרם ביצוע צו ההריסה (עובדה אחרונה זו הוכחשה על ידי ב"כ המבקשים).

3.     עיקר טענות המבקשים, כפי שנטען מפי בא כוחם, הנה כי המבקשים הנם הבעלים של דירות בבניין (קיימים שני דיירים נוספים אשר לא הצטרפו להליך זה) ועל כן, מכח טענות הבעלות,  הוגשה הבקשה דווקא לבית משפט זה, ונטען כי מכח בעלותם של המבקשים בדירות לא קמה למשיבים 2 - 1 הזכות לפגוע בקניינם.

4.     בטרם אדרש למסקנה לפיה יש לדחות את הבקשה על הסף, מן הראוי לציין כי 'ההיסטוריה השיפוטית' הנוגעת בנכס  מגוונת, מרובת  הליכים שיפוטיים, לפני שופטים שונים, מערכאות שונות,  כלהלן:

        בשנת 2003 קיבל מר  תכפור אוהרנסיאן היתר להקמת בניין (בשטח של 113 מ"ר), אולם במהלך  הבנייה  הוא סטה באופן ניכר מן  ההיתר באופן שבנה שתי  קומות נוספות מעל לקומת מסד וביצע בנייה בשטח של מאות מ"ר בניגוד להיתר הבנייה. בעקבות כך, ובעקבות נקיטת הליכים משפטיים נגדו, הוצאו כנגדו צו הריסה שיפוטי, צו הריסה מינהלי (שבוטל בהסכמה בעקבות הגשת כתב אישום) ובעקבות הרשעתו על פי הודאתו של מר אוהרנסיאן בא צו הריסה שיפוטי נוסף. לאחר שהפר את גזר הדין, במסגרתו הוצא צו הריסה שיפוטי, הוצא צו הריסה מינהלי שהתייחס לשתי הקומות שנבנו מעל קומת המסד. ערעורו של מר אוהרנסיאן לבית המשפט המחוזי בקשר עם צו  ההריסה המינהלי נדחה, (ע"פ 30658/06, כב' השופט י' נועם, פסק דין מיום 8.5.9007). כמו גם בקשתו למתן רשות ערעור לבית המשפט העליון (החלטת כב' השופט ס' ג'ובראן רע"פ 5205/07 מיום 5.9.07). במקביל להליכים שפורטו לעיל, בנוגע עם צו ההריסה המינהלי, הגיש מר אוהרנסיאן לועדה המקומית  לתכנון ובניה ירושלים, תכנית מתאר  להכשרת חריגות הבנייה. בסופו של הליך,  בקשתו זו נדחתה.  גם עתירה מנהלית שהוגשה בקשר עם החלטת הועדה נדחתה ומר אוהרנסיאן הגיש  ערעור על החלטת בית המשפט לעניינים מינהליים (כב' השופט מ' סובל). ביחד עם הערעור הוגשה בקשה לעיכוב ביצוע פסק דין. בקשה זו נדונה לפני כב' השופטת מ' נאור אשר ציינה כי למעשה מדובר בבקשה לסעד זמני בערעור, בקשה שנדחתה אף היא (עע"מ / 6807, החלטה מיום 26.9.2007). מר אוהרנסיאן לא נואש ופנה ביום 18.10.2007 לבית המשפט לעניינים מקומיים בירושלים "בבקשה בהולה לעיון חוזר", שעניינה בקשה לעיון חוזר בהחלטת בית המשפט לעניינים מקומיים מיום 30.9.2006 לפיה נדחתה בקשתו לבטול צו ההריסה המנהלי מיום 17.2.2005. גם 'בקשה בהולה' זו נדחתה (ב"ש 1688/07, החלטה מיום 18.10.2007). בעקבות כל אלה - באה הבקשה נשוא החלטה זו.

5.     על רקע כל האמור לעיל, מונחת  לפניי עתה בקשתם של המבקשים, בהליך אזרחי, אשר טוענים לזכותם בדבר מתן צו לעיכוב ביצוע של צו ההריסה המינהלי הרובץ לפתחו של הנכס (ר' סעיפים 4 ו - 5 לתצהירו של המבקש 1).

        צו ההריסה המינהלי הוצא מכח הוראת סעיף 238 א' לחוק התכנון והבניה, תשכ"ה - 1965. המבקשים עותרים למתן צו אשר ימנע בצועו של צו ההריסה, צו שהוצא על ידי יו"ר רשות מקומית אשר היא אחת המשיבים בבקשה, דהיינו ביטול או עיכוב ביצוע פעולה מינהלית (זהו גם הסעד אשר התבקש בתביעה העיקרית). מכאן, מדובר בעניין הנוגע  לסכסוך שבין אדם לבין הרשות, דהיינו עניין מינהלי, כהגדרתו של מונח זה בחוק בתי המשפט לעניינים מנהליים, תש"ס - 2000. רשות, כהגדרתה באותו חוק, הנה גם רשות מקומית. סמכות בית המשפט לעניינים מינהליים מפורטת בהוראת סעיף 5 לחוק בתי המשפט לעניינים מינהליים  והיא משתרעת על עניינים המפורטים בתוספת הראשונה לחוק. בסעיף 10 לתוספת הראשונה נאמר: "תכנון ובנייה - ענייני תכנון ובניה לפי חוק התכנון והבניה, התשכ"ה - 1965, למעט לפי פרק י' עבירות ועונשין..." . הסמכות לדון בעניינים המפורטים בפרק י' - ובכלל זה צו הריסה מינהלי לפי סעיף 238 א' הנכלל בפרק י' - מסורה ל"בית המשפט" כהגדרתו בסעיף 203 (א) ל חוק התכנון והבנייה, דהיינו: בית משפט השלום או בית המשפט לעניינים מקומיים. זהו אם כן הערוץ העומד לרשות מי שנפגע מצו הריסה מינהלי. בהערת אגב ייאמר כי יתכן שיש תחולה להוראת סעיף 250 לחוק התכנון והבניה, אולם, גם אז, אין מדובר בפנייה לבית משפט זה כערכאה אזרחית.

יוזכר, כי צו הריסה מינהלי אינו צו המכוון כלפי אנשים, אלא כנגד המבנה שהוקם ללא היתר, ועל כן הנו בבחית צו 'IN REM' כלפי הנכס (ר' רע"פ 5341/06 צלאח נ. יו"ר הועדה המקומית לתכנון ולבנייה, לא פורסם). הוראות סעיפים 238 א' ו - 250 לחוק התכנון והבניה מאפשרות למי שרואה עצמו נפגע ממתן צו ההריסה המינהלי, לפנות  לבית המשפט ולבקש את ביטולו או עיכוב ביצועו, זאת כאמור לעיל.

יצויין ויודגש כי המשיב מס' 3 נקט בהליך  בבית המשפט לעניינים מקומיים בירושלים (ב"ש 1688/05), בקשה מיום 5.2.2007, לביטולו של צו ההריסה המנהלי אולם בקשתו נדחתה על הסף נוכח הוראת סעיף 250 לחוק התכנון והבנייה. חרף זאת, ומטעמים השמורים עימם נקטו המבקשים בהליך זה. בקצרה ייאמר, כי גם לגופו של עניין דין הבקשה להידחות  בהיותה חסרת פרטים מהותיים: כגון מועדי הרכישה של הדירות על ידי המבקשים, היקף ידיעותיהם את  ההליכים, ובכל הנוגע למשיבים 3 ו - 4 אי איזכור ההליך בו נקטו בבית המשפט לעניינים מקומיים כמבואר לעיל, ובעיקר, לא הונחה כל תשתית אשר יש בה להוביל, במסגרת הליך זה, לביטולו של צו ההריסה המינהלי מכוחו פועלים המשיבים 2 - 1. 

מכאן, וכאמור, התוצאה הנה  כי דין הבקשה להידחות.

הצו הזמני מיום 21.10.07 - מבוטל.

ניתנה היום יב' בחשון, תשס"ח (24 באוקטובר 2007) במעמד ב"כ הצדדים.

קלדנית: רחל אמויאל התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: